25th Dec 2024
אֲנִי הַמּוֹרָה, בַּסְפִּינָה שֶׁל מִלִּימִים, קראתי לחלקי: "יחד נפליג, אל הים של השיר!" כל תלמידיי עם עיניים בורקות, חיכו למילים שיפתחו להם עולם חדש.
הספינה שטה ועל הים המוזיקלי, גלי הצלילים רקדו סביבנו. שמענו את צחוק הילדים כששיחקנו בשורות של תווים, כאילו יצרנו פסיפס צבעוני של צלילים וקולות.
היו רגעים שבהם דיברנו בקול רם, שיחים דמיוניים והמצאות מרגשות. "מה אם המילים יוכלו לעוף למרחקים?" שאלה מיה, ילדה עם שיער גולש ופנים מלאות סקרנות.
"אני רוצה לגלות הר גבוה של רגשות, בו נוכל לטפס יחד!" אמר יואב והצביע לעבר האופק. כולם הבינו שהריגושים האמיתיים חבויים גבוה בשמים.
כל מילה הייתה כמו כוכב בשמים, טסה והמירה את המחשבות היפות שלנו לדימויים, שמילאו את ליבנו בכל טוב. מי לא חלם להיות גיבור בממלכה קסומה?
אנו מדמיינים ימי חוף עם חיות ים מדברות, כל פירח בגינה הפך לאישיות בפני עצמו. "נחפש את הצבעים האבודים!" קראה יולי והביאה לנו את רוח ההרפתקה.
אנו התחלנו מהגשמה משוגעת, לאט לאט השרנו רגשות על הספינה, וכשהשמש שקעה בים, הכל נדמה כאילו היינו בתוך חלום שלניות.
"זן חדש של צמחים!" אמרה עדי וסיפרה על פרחים שדיברו השפה שלנו, הראינו להם איך אנחנו קמים ומתלכדים על הבעות הפנים שלנו.
בעודנו שטים, נמצאו המילים בתור תמציות של רגשות. כולנו ידענו שהשירים הם מפתחות לדלתות נסתרות שמזמינות אותנו לגלות עוד ועוד.
נפלאות רבות חיכו לנו בהרים, בים הצבעוני, מסע מרגש שיחד הפכנו הכל לאומנות. "כשהמילים עולות, נשבות כל אחד חזרה לעולם של שיר!".
