9th Mar 2025
מסה הייתה תלמידת כיתה ה' שחלמה על חודש הרמדאן. "אני לא יכולה לחכות!" היא קראה, עיניה נוצצות. אביה עומר חייך ואמר, "אז מה את מתכננת לעשות?" "אני רוצה לצום, להתפלל באל-אקצא ולעזור לאמא ספאא לשים את השולחן," השיבה מסה. אחותה מארה ואחיה עבדאללה הצטרפו לשיחה, "גם אנחנו! זה יהיה כל כך כיף!"
כשחודש הרמדאן הגיע, המשפחה התכנסה סביב השולחן. "מסה," אמרה ספאא, "עכשיו תעזרי לי להכין את הארוחה המוסרית. נתחיל עם התאריף והממרחים. אני יודעת שהלחם שלך יוצא טעים!" מסה חייכה ונכנסה למטבח עם אווירה של אהבה וחום. כולם עזרו, מצפים לתחושת העונג והחסד של הרמדאן.
בערב הראשון של הרמדאן, כשהשמש החלה לשקוע, הבית התמלא בריח נפלא של מאכלים מסורתיים. 'מארה, תבדקי את הסמבוסק בתנור,' אמרה ספאא, ומארה רצה בהתלהבות למטבח. עבדאללה הביא את הסלט לשולחן, ומסה סיימה לערוך את הכלים עם קישוטים קטנים שהיא הכינה בעצמה. זו הייתה ארוחה ראשונה מיוחדת שהביאה איתה תחושת אחדות והתרגשות.
במהלך הארוחה, כל אחד מהילדים סיפר על היום שלו. 'הצלחתי לצום עד הערב!' הכריזה מארה בגאווה, בעוד עבדאללה הוסיף, 'ולמדתי היום פרקים חדשים בתפילה!' מסה, שהתבוננה באהבה במשפחתה, הודתה על היכולת לקחת חלק במסורת המשפחתית החשובה הזו. עומר התבונן בילדיו ותחושת גאווה מילאה את ליבו.
לאחר הארוחה, המשפחה יצאה לטיול קצר בחוץ, כשהירח זורח בשמיים והאווירה הייתה נעימה ושלווה. מסה אחזה בידיה של מארה, שאמרה, 'אני כל כך אוהבת את הרמדאן!' עבדאללה הוסיף, 'זה הזמן הכי טוב בשנה.' וכך, עם הבטחה של ימים מלאים באור ושמחה, המשפחה חזרה הביתה, מוכנה להמשיך ולחגוג את חודש הרמדאן יחד, עם הרבה אהבה וסבלנות.
