13th Dec 2024
כיפה אדומה חייכה אל השמש. "שלום, עצים!" היא קראה בשמחה. היא טיילה ביער עם לב מלא בגאווה. השמש זרח בשמים והציפורים צייצו חזק, כאילו שרות עליה שיר חדש.
בין העצים, זאב נחמד יצא מהסבך. עיניו הבריקו כמו כוכבים, וחיוך גדול היה על פניו. "לאן את פוסעת עכשיו, כיפה אדומה?" הוא שאל בשובבות. "לסבתא שלי!" היא ענתה מספרת.
"כיפה אדומה, היזהרי בדרך!" זאבי השובב הזהיר. "גם כשאת פוגשת זאב, אל תשכחי את השיר שלך!" היא חייכה, יודעת שהיער מלא בהפתעות.
"תלכי איתי, כיפה אדומה!" אמר הזאב. היא חשבה רגע ואז הסכימה באהבה. הם התחילו לטייל יחד בשבילי היער, שרים שירים שמלאים בשמחה.
כשהם צעדו, שמעו את השירים הנפלאים ששרה היער. "אתה יודע, זאב?" היא אמרה, "הפארק הזה מלא באגדות!” והוא גיחך, "ומה אגדה כזאת בלעדייך?"
הם צחקו, שיחקו ורקדו עם הרוח. כיפה אדומה הרגישה שהיא לא לבד יותר. היא מצאה חבר מיוחד ביער. "אני כל כך שמחה אתך כאן," היא אמרה בברכות.
"אני גם!" השיב הזאב, "זה יום מושלם לחקר היער. מי יודע איזה סודות אנחנו נגלה כאן?" הכיפה אדומה נרגשת, הרגישה שהיא תקח אתו את כל הסודות.
"הרי קח את הסודות איתך, לדרך!" היא צעקה. "אבל אל תשכח שהידע הוא דבר מתוק, כמו עוגת סבתא!" הם חייכו בהבנה.
"געגעתי!" אמר הזאב, "אני בטוח שהקשת תיכנס פנימה לתוך לבנו. היינו עשויים להפתיע עץ עם שיר חדש!" הם צחקו במלוא כל הלב.
"כיפה אדומה, היזהרי בדרך!" הם חזרו יחד, שרים את השיר ביער. אחת תרכוש מחשפות וחלומות, והשנייה תסיים בדרך אל הסבתא, עם חיוך נאה על פניה.
