25th Jun 2025
יום אחד, מיכל הקטנה טיילה בגינה. פתאום שמעה קול מוזר: "שלום!" אמר החתול השחור שישב על הספסל. מיכל פקחה עיניים בתדהמה. חתול מדבר?! "אתה... יודע לדבר?" שאלה. "בוודאי!" ענה החתול, "אבל רק אם מדברים נכון בעברית!" מיכל שאלה: "מה זאת אומרת נכון בעברית?" החתול חייך וענה: "אני מלמד ילדים על פועל ושם עצם. רוצה לשחק?" מיכל הנהנה בשמחה.
החתול שלף כרטיסים צבעוניים: באדום – פעלים. בכחול – שמות עצם. "פועל," אמר החתול, "הוא מילה של עשייה. לדוגמה: רץ, אוכל, קופץ." מיכל ניסתה: "צוחקת!" "מצוין!" אמר החתול, "צוחקת – זה פועל!" "עכשיו, שם עצם – זה דבר, כמו חתול, עץ, ספר, ילדה." מיכל חשבה ואמרה: "כדור, חולצה, דובי!" "נהדר!" קרץ החתול, "את אלופה!" מאותו יום, מיכל דיברה עם החתול כל בוקר – והיא למדה לא רק על מילים, אלא גם איך להשתמש בהן בשמחה ובדמיון.
יום אחד, מיכל והחתול החליטו להמציא סיפור יחד. "אני אתחיל!" אמר החתול בזנב מתנועע, "פעם היה חתול שידע לעוף!" מיכל צחקה והוסיפה: "והוא תמיד עף אל הכוכבים!" הם המשיכו לשחק עם המילים, והסיפור שלהם התפשט כמו כנפיים ברוח. הם גילו כמה מדהים זה להמציא ולספר סיפורים יחד, כשהמילים זורמות כמו נחל של דמיון.
לאחר כמה ימים, מיכל רצתה להראות להוריה את הכישרון החדש שלה. היא הזמינה אותם לראות את ההצגה שהכינה עם החתול. ההורים ישבו על הספסל בגינה, ומיכל והחתול התחילו להמחיז את הסיפור שלהם. החתול עשה קול של חתול מעופף, ומיכל דיברה את תפקיד הכוכבים. ההורים מחאו כפיים ונדהמו מהיצירתיות של מיכל, והחתול קרץ בגאווה.
מיכל הבינה שכל מילה יכולה להיות קסם אם משתמשים בה נכון. היא והחתול המשיכו לשחק וללמוד יחד בכל יום. החתול הבטיח לה שבכל פעם שתצטרך, הוא יהיה שם לעזור לה עם מילים חדשות וסיפורים מופלאים. כך, מיכל גילתה שהמילים יכולות לפתוח עולמות של דמיון ושמחה – וכל זה בזכות החתול המדבר שלה.
