8th Jan 2025
היה פעם ילד קטן בשם יואב. יום אחד הוא אמר לאחותו הגדולה, "אני רוצה ללכת לבית הספר לבד, כמו שאת עושה!" אחותו חייכה ואמרה, "יואב, זה מאוד גדול! אתה מוכן לזה?" יואב נאנח, "אני יכול! אני רק צריך להתאמן!".
יואב לא רצה לספר לאמא או לאבא שלו, כי הוא ידע שהם לא יתנו לו. אז בלילה אחד, כשהחדר היה שקט, הוא לבש את נעליו ויצא מהבית. "אני ילד גדול","חשב לעצמו. "הגיע הזמן לנסות!"
כשהוא יצא החוצה, היה שקט בחוץ. החשיכה עטפה את השכונה. הוא התהלך לאט, חושש ולא בטוח לאן ללכת. "איפה בית הספר?" שאל בשקט. פתאום הוא שמע רעש מאחוריו.
כך, מאחורי יואב, פתאום הופיע כלבו האהוב, רקס. "רקס! אשמח לראות אותך!" הוא קרא בשמחה. רקס, כלב גדול עם פרווה חומה, מיהר לעזור ליואב ולאמר, "בוא, אני אוליך אותך!"
הם חצו את השכונה והחלו ללכת לפארק. הבוקר היה קריר והכוכבים עדיין נצצו בשמיים. יואב הסתכל למעלה ואמר, "איזה כוכב יפה! אני ממש גדול עכשיו!"
אבל פתאום, יואב עצר. "רקס, אני לא בטוח שזה הדרך לבית הספר!" הוא התנשם. רקס סימן עם זנב והראה לו כיוונים שונים.
"אולי כדאי שנשאל מישהו?" הציע יואב, והאמת היא שהוא היה די מפוחד. אבל הוא חייך כשראה אישtימה, בעיקר כי רקס נשאר לידו.
"סליחה, אדוני, האם אתה יודע איך להגיע לבית הספר?" שאל יואב בקול שקט. האיש חייך ואמר, "כמובן! תמשיכו ישר ואז פנו שמאלה!"
יואב הודה לאיש והמשיך לצעוד. "אתה רואה, רקס? אנחנו בדרך הנכונה!" הוא אמר, מתמלא בתקווה.
לבסוף, אחרי הרבה הרפתקאות, הם הגיעו לבית הספר. יואב הביט בשלט, ואמר, "אני כאן! אני מגיע כמו ילד גדול!" רקס נבח בשמחה, ואילו יואב הבין שעם חברים כמו רקס שום דבר איננו קשה מדי.